מזה כעשרים שנה, בערב יום כיפור נוסעות המשפחות של בנותי עם חברים להעביר את החג בצימרים של קיבוץ גדות. עם השנים נוספו ילדים והחלו להצטרף בני משפחה מורחבת וחברים. בערב החג מכינים ארוחה מפסקת בדשא המרכזי ולמחרת חלק מהאנשים צמים. כל שנה מצטרפים לצום עוד ילדים שבגרו. חלקם מסתגרים בחדרים ואחרים נחים על המחצלת במרחב המשותף. אני הצטרפתי לאירוע ב 2011, במשך ארבע שנים תיעדתי את המקום ואת האנשים.
המתחם נראה כמקום שהזמן עמד בו מלכת. האנשים ובעיקר הילדים הגדלים והנולדים מסמנים את הזמן החולף.היחסים בין האנשים מרתקים, שומרי המסורת ואלה שלא ,ההתחברויות בין הילדים והמבוגרים, הארוחות המשותפות, הבילוי בזמן המזדחל לו באיטיות של יום כיפור. החוויה של הביחד והלבד. הבחירה לחזור כל שנה בדיוק לאותו מקום יצרה בקרב הגרעין הקבוע תחושת שייכות למקום, עם הזמן נוצרה מסורת.
